פליק קטן וזה עובר
ודאי שמעתם כולכם על סדרת ההתעללויות שנחשפו נגד ילדים בשבועות האחרונים.
באמת איני יודעת במה חטאו הנפשות האומללות האלו שהגיעו לעולם כדי לספוג עינויי גיהנום בשנותיהן הראשונות לחייהן.
מרבית האימהות שדיברתי עמן על הנושא אמרו לי כל בכל פעם שהן צפו בכך בטלוויזיה או שמעו על הנושא ברדיו - הן העדיפו פשוט לכבות את המכשיר.
אני לא נוהגת כמותן. אני מישירה מבט למרקע. רואה הכול. כואבת בעצמי.
עולה כי בכמה מן המקרים חברי כת שטענו ל”תיקון” הילדים מגיל צעיר הם אלו שאחראיים למסכת ההתעללות.
במדינות כגון בלגיה כמה כתות כבר הוצאו מחוץ לחוק. הדמיון האנושי הוא פורה ורב, וכפי שיש סייגים לחופש הביטוי כך גם צריכים להיות סייגים לחופש הדת. לא הכול יכול להיות מוצדק בשם קדושה כזו או אחרת.
אני שולחת איחולי החלמה מהירה לילדים, שלא יידעו עוד כאב בחייהם.
אולי המפתח למניעת אלימות כזו היא הכרה יותר מעמיקה של נושא הכתות בכלל, של הדינמיקה הכתתית, של המנהיג ושל הסכנות הטמונות בה. נושא שלא מטופל כלל בישראל, ייתכן שבשל הפלורליזם הדתי (ולא התרבותי) הגדול שישראל מאפשרת.
תוכלו ללמוד עוד בנושא בקישור הבא שמקיף נושאים נרחבים ומרתקים ביותר:
