Money Money Money
אני לא רוצה להפחיד אף אחד, אבל מזמן כבר טענתי (ואני נשבעת בחתולה שלי שתחייה) שיבוא משבר כלכלי גדול. והנה, נראה שהוא כאן ודווקא לא רע לו להתיישב בבורסות העולמיות בלב הכלכלה הגלובלית.
אז הכול מתחיל אי שם בבנקים של ארצות הברית. ממש כמו ב-1929, רק הפעם בסגנון ג’ורג’ בוש: הבנקים הגדולים מעניקים אשראי נדל”ני רחב מדי. הנדל”ן פורח, יש תעופת בנייה והכול נראה טוב. פה בישראל,
הדברים מתייצבים אחרי שנות האינתיפאדה המרות. שוק ההיי-טק גדל דווקא אחרי פיצוץ הבועה ואנחנו נהיים נהנתניים מתמיד. שכר הדירה בתל אביב ממריא שחקים ואף אחד לא פוצה פה. אף אחד עדיין לא מקשר בין מלחמת עיראק לבין התנודות במחירי החבית לנפט שמידה מסוימת השהתה את נפילת הבורסה שאנו רואים כעת.
בשורה התחתונה נוצר כאן מצבור כסף עצום שלא ממש מעוגן בשום דבר ממשי, בשום מחצב ובשום משאב. אבל לאף אחד זה לא מפריע להמשיך ולבזבז אותו. הדולר צונח וצונח. חיים על זמן שאול.
מה לי ולדולר?
אתם זוכרים את הימים היפים שאסור היה להחזיק בישראל בכסף זר? אני זוכרת. אני מתוודה, גם שמרתי כמה פרנקים ודולרים מתחת לבלטה. לא מתביישת לומר, מי לא עשה כן? המצב מזמן כבר השתנה.
הכלכלה כפי שאתם יודעים לא יכולה להיות מנותקת מהחברה, היא בנויה כמו קן דבורים שכל אחד יש את חלקו בה בין אם כפועל, מנהל, צרכן או ספק. הקשרים הללו משיקים אחד לשני ביותר ממובן אחד וכשאחד הגורמים הללו נופלים זה ממש לא נעים.
אולי זה נראה קצת מוקדם מדי לבשר על כך, אבל בארצות הברית כבר מתעתדים להכריז על שנת מיתון. לא ברור איך העתיד בישראל הולך להיראות, אבל כדאי להתחיל להיות ריאליים בראש ואופטימיים בלב.
אסיים רק עם משל חברתי מבדח: משבר כלכלי הוא כמו ברית מילה - הגדולים אוכלים עוגות ובורקס ולקטנים חותכים. תחשבו על זה.
שלכם,
סמדי
